בדק מס בע"מ נ' רשם החברות רשות התאגידים ואח'

פסק – דין

פתח דבר:

בפני בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית.

1.נושא התובענה הינו תביעת השבה של כספי אגרות חברה שנתיות בשיעור של 1,454 ₪ לפי ס' 9 לתוספת לתקנות החברות (אגרות) תשס"א - 2001 (להלן: "התוספת") או בשיעור מופחת של 1,094 ₪ לפי ס' 10 לתוספת (להלן: "האגרה" או "האגרה השנתית"). לטענת המבקשת, האגרה נגבתה שלא כדין על-ידי המשיב 1, תוך ניתוק הקשר הסיבתי בין הצורך בתשלום האגרה לבין השירות שניתן תמורתה. זאת ועוד נטען כי יש חוסר סבירות בשיעור האגרה שנקבע, תוך גביית יתר, וכי סכום זה גבוה מסכום הוצאותיו השנתיות של המשיב 1 בסך של למעלה מ- 172 מיליון כל שנה, ואינו משמש כלל לפעילות המשיב 1, אלא מועבר לרשויות ולגופים אחרים ללא סמכות ובניגוד להוראות החוק המסמיך.

2.ב"כ המבקשת סמכו את טיעוניהם בין היתר על דו"חות כספיים של החשב הכללי של משרד האוצר ומשרד רו"ח של המשיבים, משרד רו"ח פאהן קנה ושות' (להלן: "דו"ח פאהן קנה") וחוות דעת הכלכלן מיכאל מילר, מהם עולה לדבריה כי הכנסות המשיב 1 בפועל מאגרות, לרבות אגרה שנתית, אגרת רישום ואגרת מיזוג, מסתכם ביותר מ- 249 מיליון ₪ בשנה וזאת כאשר עלות פעילותו והוצאותיו השנתיות הם בסכום כולל של 77 מיליון ₪ בשנה.

3.ב"כ המבקשת טענו כי לפי הפסיקה, גביית אגרה מכוח תקנה הלוקה בחוסר סבירות, כמו גם ניתוק הזיקה בין השירות שניתן לבין האגרה והפיכתה למעין מס, הינה גבייה שלא כדין. עוד נטען כי הסמכות לקביעת אגרות, הינה סמכות "צמודת מטרה". חריגה ממטרות הגבייה, וגבייה בפועל שלא למטרות אותן הגדיר המחוקק מהווה חריגה מסמכות, ולפיכך גבייה שלא כדין המקימה זכות השבה למשלמי האגרה. ההשבה הכספית הנתבעת הינה הפרש בין תעריף האגרה הנוכחי לבין תעריף אגרה סביר כפי שיקבע בית המשפט.

4.הצדדים לתביעה והסמכות העניינית:

א."המבקשת" (התובעת הייצוגית) - חברה פרטית (ח.פ. 51-2765025), בבעלות מר בנימין מסילתי. המבקשת שילמה את כל חיוביה למשיב 1 לאורך השנים כסדרם.

ב."הקבוצה" - כל החברות אשר שילמו את האגרה השנתית של רשם החברות לפי ס' 9 או 10 לתקנות החברות (אגרות) הנ"ל, ב- 24 החודשים שקדמו ליום הגשת התובענה ועד ליום חדילת המשיב 1 מהגבייה הבלתי חוקית הנטענת בבקשה לאישור זו.

ג."המשיב 1" (הנתבע 1) – "רשם החברות" - יחידה ארגונית ברשות התאגידים העוסקת בהליכי הרישום של חברה בערבון מוגבל (בע"מ), חברות לתועלת הציבור (חל"צ) ושותפויות (ש"ר), ובאיסוף המידע שעליהן למסור בהתאם לסעיף 38(א) לחוק החברות.

ד."המשיב 2" (הנתבע 2) – "שר המשפטים" משיב 1 פועל בכפוף לשר המשפטים ושר המשפטים מתקין תקנות החברות (אגרות), תשס"א -2001, בהתאם לסמכות שניתנה לו על פי סעיף 44(6) לחוק החברות.

המשיבים הם "רשות ציבורית" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס – 2000 (להלן: "חוק בתי משפט לעניינים מנהליים");

"'רשות' - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין; ".

5.באשר לסמכות העניינית, בהמשך תידון בין היתר השאלה, האם הגשת תובענה ייצוגית כנגד המשיבות אפשרית מכוח ס' 3 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, כפי שטענו ב"כ המבקשת. לעת הזו ייאמר, כי לטענת ב"כ המבקשת, סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות מקנה סמכות לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בתובענה ייצוגית נגד רשות שכן הוא קובע כי בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ואשר הסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות במס או אגרה, תוגש לבית משפט לעניינים מנהליים.

6.הסעדים המבוקשים במסגרת התובענה:

א. הסעד המבוקש לקבוצה: השבה של כ - 363,806,760 ₪ לחברי הקבוצה כולל הפרשי ריבית והצמדה, עד למועד ההשבה או כל סכום אחר אשר יפסוק בית המשפט בהתאם לסעיף 9 לחוק התובענות הייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק");

ב.הסעדים עבור המבקשת: השבת סכומי אגרה למבקשת ולקבוצה אשר נגבו שלא כדין, בתקופה של שנתיים שקדמו ליום הגשת התובענה, בצירוף הצמדה וריבית כחוק; השבת סכומי האגרה למבקשת ולחברי הקבוצה שיגבו מיום הגשת בקשה זו ועד היום בו תחדל הרשות מהגבייה הלא חוקית. וכן פסיקת גמול למבקשת וב"כ המבקשת.

טיעוני הצדדים:

עיקר טענות המבקשת:

7.כאמור, לטענת ב"כ המבקשת הסמכות לדון בתובענה דנן מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבג"צ. התובענה הינה תובענה להשבת כספי האגרה השנתיים, ובית המשפט לעניינים מנהליים הוא היחיד המוסמך לדון בה על פי סעיף 5 (ב)(2) לחוק התובענות הייצוגיות.